פסק-דין בתיק ת"ק 11722-09-11

בתאריך 27.4.11, בדרך למצפה רמון, בסמוך לעין סהרונים, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, הנהוג על ידו, ובין רכב הנתבעת, הנהוג ע"י מר אריה רוזנגרטן (במסגרת ליסינג), וכאשר הנתבעת אינה חולקת על חבותה הביטוחית.

אין חולק כי הנתבעת שילמה לתובע את הסך של 6,550 ש"ח, בגין נזקיו בתאונה.

התובע, בכתב תביעתו, פירט את סה"כ נזקיו וטען כי על הנתבעת לפצותו בגין יתרת הנזקים שלגביהם לא פוצה.

הנתבעת הכחישה את טענות התובע באשר לנזקים שנגרמו לו, כמפורט בכתב תביעתו, והעלתה השגותיה בכתב ההגנה.

בפתחו של הדיון בביהמ"ש הודיעה נציגת הנתבעת כי למרות האמור בכתב ההגנה לעניין אחריות התובע לתאונה, אחריות מלאה או תורמת, הרי שאיננה מבקשת לטעון כל טענות לעניין האחריות וכל השגותיה יופנו לעניין גובה הנזקים להם טוען התובע.

מן הנתונים שבאו בפני ביהמ"ש עולה כי הנתבעת פיצתה את התובע בגין הנזקים שנגרמו לרכבו, על פי קביעות דו"ח השמאי וכן בגין שכ"ט השמאי, בסכום של 6,550 ש"ח, כאשר סה"כ נזקיו של התובע לעניין רכיבים אלה, כפי שהוכח כי נשא בהם, עומד על הסך של 6,745 ש"ח. משמע - התובע זכאי לתשלום סכום נוסף של 195 ש"ח בגין רכיבים אלה.

התובע טען בכתב תביעתו כי התאונה התרחשה ביום הראשון של יציאתו לטיול משפחתי עם אשתו, טיול של 9 ימים במכתש רמון.

לאחר התאונה - לא ניתן היה עד לנסוע עם הרכב וזה נגרר למוסך והוכרז לאחר מכן כאובדן מוחלט.

התובע, שלא היה נכון להפסיק את הטיול המתוכנן, שכר רכב אחר, מאותו הדגם של רכבו שלו ושילם בגין שכירת הרכב סך של 1,548 ש"ח כעולה מן התיעוד שצירף לכתב התביעה.

הנני מקבלת כמהימנה עלי את טענת התובע כי התאונה התרחשה ביום הראשון של טיול משפחתי שהיה מתוכנן ל-9 ימים וכן כי לא ניתן היה עוד להמשיך ולנסוע ברכבו לאחר התאונה וזה נגרר למוסך.

התובע הציג לביהמ"ש תצלום של הנזקים שנגרמו לרכבו בתאונה ואכן מקובל עלי כי לא היתה כל אפשרות להמשיך ולנסוע ברכב במצבו זה.

לראיה, הרכב אכן הוכרז כאובדן מוחלט.

הנני דוחה את טענות הנתבעת ונציגתה כאילו אין הנתבעת חייבת לשאת בתשלום שכירת הרכב להמשך הטיול. 

התובע היה זכאי בהחלט להמשיך את תוכניתו לטייל ולא היה כל מקום לדרוש הימנו לקטוע את הטיול ולחזור לביתו וכל זאת כדי שייחסך מן הנתבעת הצורך לשאת בתשלום שכירת הרכב.

בשכירת הרכב החזיר התובע לקדמותו את מצבו לפני התאונה ולא הוכח כי שיפר את מצבו או הפיק טובת הנאה עודפת משכירת הרכב, שבגינם עליו לשאת בהשתתפות כלשהי.

בנסיבות אלה, הנני קובעת כי על הנתבעת לשאת אף בתשלום הוצאות שכירת הרכב בסך של 1,548 ש"ח.

התובע עתר לפצותו אף בפיצוי כללי בגין הפסד הזמן ועוגמת הנפש שנגרמו לו עקב הצורך לטפל בהעברת הרכב למוסך באמצעות גרר ובשכירת רכב אחר בעיר באר-שבע, דבר שגזל יום שלם מן הטיול.

הנני מעריכה את נזקיו הכללים של התובע לעניין רכיב זה בסך של 1,000 ש"ח.

על בסיס כל הנ"ל הנני קובעת כי הוכח שיתרת נזקיו של התובע, מעבר לסכום שכבר שולם לו ע"י הנתבעת, עומד על הסך של 2,743 ש"ח.